חג סיגד שמח
כתבה דסש טהיי-מלס סטודנטית בתואר ראשון במדעי המדינה ותקשורת – תכנית אדמאס
החג מהמקורות שנשכח מאיתנו
"וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם… וַיָּקוּמוּ עַל עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה' אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַה' אֱלֹהֵיהֶם." (נחמיה, פרק ט', פסוקים א'-ג')
חג הסיגד ידוע כיום חג של יהודי אתיופיה אך זהו יום שנחגג בעבר על ידי כל עם ישראל.
החג נקבע כבר בתקופת הנביאים עזרא ונחמיה (נחמיה, פרק ט', פסוקים א'-ג') לאחר "שיבת ציון" ובמהלך השנים נשכח מעם ישראל. "ביתא ישראל" (יהודי אתיופיה) שמרו את החג בגלות לאורך הדורות וממשיכים גם היום לציין את החג בארץ האבות.
מהות החג:
סיגד משמעותו "סגידה" והוא נחגג בכ"ט בחשוון, 50 יום בדיוק לאחר יום כיפור.
לעומת יום הכיפור שבו אנו עושים חשבון נפש אישי - בין אדם למקום, ביום הסיגד אנו עושים חשבון נפש קהילתי-חברתי ומחזקים את הקשר והזיקה לאלוקים ולארץ ישראל.
אופן ציון החג:
בגולה ביתא ישראל נערכו לקראת החג ימים רבים ובהתרגשות רבה. לאחר ימים רבים של הכנות והיטהרות נאספו כולם אל הר גבוה בהובלת הקייסים כשבידיהם ה"אורית" (התורה) - כסמל למעמד הר סיני.
חלקו הראשון של החג הוא רוחני - תענית, תפילה וקריאה ב"אורית" (התורה הכתובה בשפת הגז העתיקה).
בחלקו השני מתקיימת סעודה משותפת, זמירות ושמחה גדולה.
בישראל נוהגים "ביתא ישראל" לציין את חג הסיגד בארמון הנציב בירושלים המשקיף על המקום הקדוש ביותר ליהודים - הר הבית. בארמון הנציב מתקיים הטקס הממלכתי במעמד נשיא המדינה ומכובדים נוספים.
זוהי חוויה רוחנית חזקה ומרגשת המעוררת תחושה מיוחדת של לכידות ואחדות.
משמעות החג עבורי
הרעיון של יום המיועד לחשבון נפש קהילתי וההבנה שכוחנו באחדותנו - לא כקלישאה, אלא כרעיון אמיתי שבא לידי ביטוי במציאות היום יומית בהסיוע ועזרה שהקהילה מעניקה אחד לשני מרגשת אותי במיוחד.
.
אני רואה ביום זה הזדמנות אמיתית לשאר החברה הישראלית לגלות את האוצרות הרוחניים, את התרבות עם הזיקה החזקה לאלוקים ולארץ ישראל, ולהכיר את הסיפור של אנשים שעברו מסע מפרך באמונה שלמה ובתקווה גדולה להיות חלק מארץ ישראל ועם ישראל.
